עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' ג'עאן ואח'

פסק דין

1. התובעת, חב' עמידר, תבעה פינויים של הנתבעים מדירת עמידר ברח' יסמין 3/1 בכפר יונה (להלן: הדירה).

2.הנתבעים הם אח ואחות. הדירה הושכרה על ידי עמידר להוריהם המנוחים של הנתבעים.

אביהם ז"ל נפטר ביום 5.5.10, ואמם ז"ל נפטרה ביום 2.2.13.

עמידר טוענת כי הנתבעים מתגוררים בדירה ללא זכות. הם הגישו בקשות להכיר בזכותם כדיירים ממשיכים בדירה, אך הבקשות הללו נדחו כיוון שאינם עומדים בקריטריונים על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1998 (להלן: החוק).

על כן הוגשה התביעה לפינוי המושכר.

3.הנתבעת לא התייצבה לדיון. אחיה, הנתבע, התייצב מטעם שני הנתבעים ומסר כי הנתבעת לא התייצבה בשל מצב בריאותה, בהיותה סובלת ממחלת ריאות קשה, כפי שפירט בדבריו בפרוטוקול. הנתבע הוא אשר כתב אף את כתב ההגנה מטעם שני הנתבעים.

4.אין מחלוקת כי הנתבעת היא דיירת חוזית בדירה אחרת של עמידר, ברח' מנחם בגין 9, כפר יונה.

בכתב ההגנה כתב הנתבע כי דירה זו קטנה מאד, וכי היא צרה מהכיל את הנתבעת וארבעת ילדיה (הנתבעת היא אם חד-הורית). על כן, לדבריו, עברה הנתבעת להתגורר בדירה מושא התביעה.

במכתב מיום 30.6.13, שכתבה הנתבעת עצמה אל עמידר (המוצג ת/ 2) היא טענה שהחזירה את הדירה האמורה לעמידר, אם כי ללא מסירת מפתח; אולם ב"כ עמידר מסר כי לא בוצע החזר של דירת הנתבעת לעמידר, וכי הנתבעת עודנה דיירת חוזית של עמידר בדירה שברח' מנחם

בגין 9.

בהיותה של הנתבעת דיירת של עמידר בדירה אחרת, ממילא אינה יכולה להיות מוכרת כ"דיירת ממשיכה" בדירה שבה עסקינן.

משנמצא כי אין לנתבעת זכות חוקית להמשיך ולגור בדירה, יש לקבל את תביעת הפינוי כנגדה.

5.הנתבע טוען כי התגורר בדירה ביחד עם הוריו המנוחים, במשך חמש או שש שנים, וסעד אותם. לטענתו, לא זו בלבד שעמידר ידעה על כך, אלא שנציגיה פטרו את בקשותיו להירשם כדייר בדירה, בתשובה: "זה בסדר, אנחנו יודעים" (בעמ' 4 לפר').

מנגד טוענת עמידר כי הנתבע נרשם כדייר נוסף בדירה רק בדצמבר 2011, ועל כן אינו מקיים את התנאי שבחוק, של רצף מגורים בדירה, בן שלוש שנים לפחות, טרם פטירת אמו ז"ל, ולפיכך אינו זכאי להיות מוכר כ"דייר ממשיך" בדירה.

אין מחלוקת כי בשנת 2012 גבתה עמידר שכר דירה בגין מגוריו של הנתבע בדירה, אך כאמור, הוא לא צבר את תקופת הרצף הדרושה, עד מועד פטירת אמו, לצורך הכרה בו כ"דייר ממשיך".

הנתבע לא הוכיח את טענתו, כי פנה אל עמידר לפני דצמבר 2011 בבקשה להירשם כדייר נוסף בדירה.

בשנת 2012 הגישה עמידר, כנגד האם המנוחה וכנגד הנתבע, תביעה לסילוק יד ולתשלום יתרת חוב בגין שכר הדירה. בתביעה זו הושג הסכם פשרה, ולפיו יסלק הנתבע את ידיו מהדירה וישלם את חוב שכר הדירה (המוצג ת/ 1).

ב"כ עמידר טען כי עמידר אמנם לא נקטה הליכים לביצוע פינויו של הנתבע מהדירה, כל עוד שולם החוב הכספי (או לפחות חלק הארי שלו), אולם פסק הדין אמור עומד בתוקפו, ולמעשה יכלה עמידר לנקוט צעדים לביצועו.

הנתבע טוען כי לא קרא את הסכם הפשרה האמור טרם שחתם עליו, ולא היה מודע כי הוא מהווה פסק דין לפינויו מהדירה. אולם כידוע, טענת "לא קראתי" אינה יכולה להועיל לנתבע, מה גם שאין בהסכם הפשרה, כשלעצמו, בסיס להכרה בו כ"דייר ממשיך" בדירה.